ת"א 44785-10-16

תקציר

התובעת, שהייתה אז בת 39 ובחודש השמיני להריונה, תבעה את העירייה לאחר שנפלה ונפצעה על מדרכה בטיילת סואנת באילת. לטענתה, האירוע התרחש בשל מדרכה לא מתוחזקת היטב עם רווחים בולטים שגרמו לנעל שלה להיתקע והובילו לנפילתה. העירייה הכחישה את קיומו של המפגע וטענה כי רשלנותו או חוסר תשומת לבו של התובע גרמו לתאונה. עוד נטען, כי התובעת הרחיבה את טענותיה בנוגע לנסיבות האירוע. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים. הם מצאו כי התובעת אכן נפלה במקום שתיארה ובאופן שהסבירה. השופטת התרשמה מעדויותיהם העקביות והאמינות של התובעת ובעלה לשעבר, שהיו עדים לנפילה. בנוסף, דו"ח מד"א וצילום מקום האירוע תמכו בטענות התובע. נקבע כי לעירייה הייתה חובת זהירות כלפי תושביה ומבקריה והיא לא תחזקה את המדרכה כראוי, דבר שהוביל לסיכון בלתי סביר לפגיעה. עם זאת, נמצא כי לתובע יש גם מידה של אשם תורם בכך שלא הקדיש תשומת לב מספקת בעת הליכה. השופטת הטילה על התובע 10% אשמה, בהתחשב באווירה הצפופה והחגיגית של הטיילת בעת האירוע. השופטת הסכימה עם טענת התובעת כי נכותה התפקודית שווה לנכות הרפואית שלה, שתיהן נקבעו על 10%. הם חישבו את הפיצוי בגין ראשי נזק שונים, לרבות נזק לא ממוני, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, סיוע מצד שלישי, אובדן השתכרות בעבר ובעתיד ואובדן כושר השתכרות. לאחר הפחתת הסכום על בסיס אשמתו התורמת של התובע, סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 160,605 ₪. כמו כן חויבה העירייה לשלם לעורך דינו של התובע שכר טרחת עו"ד והוצאות.