ע"פ 2588/90

תקציר

המקרה המדובר עוסק בעיתונאי, אשר במהלך משפטו של עו"ד קוסטין הואשם במספר עבירות הקשורות להשגה ופרסום של תמונות שהוצגו כראיה במשפט. העיתונאי, בעת שסיקר את המשפט, הפנה את עו"ד לידסקי, סנגורו של קוסטין, לצלם שיוכל לשחזר את התמונות עבור ההגנה. לאחר מכן ביקש העיתונאי מהצלם לשמור את הנגטיבים ולשלוח אותם למערכת העיתון שבו עבדו שניהם. תשלילים אלה שימשו מאוחר יותר לפרסום תצלום בעיתון המלווה מאמר שכתב העיתונאי על משפטו של קוסטין. העיתונאי הועמד לדין וזוכה בבית משפט השלום מכל האישומים שכללו קבלת דבר מה בתחבולה, פגיעה בפרטיות, הפרעה לאדם שמונה לפקח על בדיקת חומר חקירה והוצאת מסמך ללא רשות. המדינה ערערה על זיכוי זה לבית המשפט המחוזי, שהרשיע את העיתונאי בקבלת דבר מה בתחבולה ובהפרעה לאדם שמונה למלא את תפקידו. העיתונאי ערער על הרשעה זו לבית המשפט העליון, וטען כי יש לזכות אותו מכל אשמה. בית המשפט העליון הסכים עם העיתונאי וקבע כי יש לזכות אותו משני הסעיפים. באשר לאישום של הפרעה לאדם שמונה לפקח על עיון בחומר החקירה, טען בית המשפט כי מאחר שלא ניתנו הנחיות ספציפיות בנוגע לטיפול בחומר החקירה, לא ניתן להאשים את העיתונאי בהפרעה לעבודתו של האדם שמונה על ידי התובע. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי מעשיו של העיתונאי אינם תואמים את תיאור העבירה לפי סעיף 76 לחוק סדר הדין הפלילי, שכן הצלם צילם את התמונות בנוכחות נציג התביעה והתשלילים מעולם לא עזבו את המשרד. באשר לאישום של קבלת דבר מה בתחבולה, בית המשפט הכיר בכך שההיבט ההתנהגותי של העבירה היה נוכח, שכן העיתונאי ניצל את תמימותו של הסניגור. עם זאת, היסוד הנפשי של העבירה, הדורש הוכחת כוונה או לפחות מודעות לתחבולה, לא היה נוכח בו זמנית. בית המשפט הגיע למסקנה כי מצבו הנפשי של העיתונאי בעת שהפנה את הסניגור לצלם לא הוכח דיו, והחלטתו המאוחרת יותר לשלוח את התשלילים למערכת באה כמחשבה נפרדת ומאוחרת. לפיכך, לא ניתן היה להרשיע את העיתונאי בעבירה זו, והערעור התקבל. העיתונאי זוכה מכל אשמה.