בג"צ 1901/94
פסק-דין עליון
תקציר
בג"ץ דחה עתירה שטענה כי חוקי הבנייה נאכפים באופן סלקטיבי במזרח ירושלים. בעתירה נטען כי הרשויות אינן מבצעות צווי הריסה למבנים בלתי חוקיים בעיקר באזורים שאינם יהודים, דבר המצביע על מדיניות של אי-אכיפה. העתירה כללה ראיות לצווי הריסה רבים שלא מומשו. עם זאת, המשיבים, לרבות עיריית ירושלים וגופים ממשלתיים שונים, הפריכו טענות אלה והציגו ראיות למאמצי האכיפה המתמשכים שלהם. לטענתם, החוק מאפשר שיקול דעת בביצוע צווי הריסה, והתנהלותם עולה בקנה אחד עם דרישות החוק. בית המשפט מצא כי העותרים לא הביאו ראיות מספיקות למדיניות מכוונת של אי-אכיפה וציין כי המחלוקות העובדתיות אינן להכרעת בית המשפט. יתר על כן, בית המשפט ראה את העתירה כמבקשת סעד כולל, שבדרך כלל אינו ניתן, שכן הוא מחייב הערכת נסיבות של מקרים רבים, שעלולים להביא לתוצאות בלתי צודקות. בית המשפט הדגיש כי סעד כזה יחייב פיקוח מעבר ליכולתו ועלול לפגוע באנשים שלא הובאו בפני בית המשפט. בנוסף, העתירה לא כללה גורמים הכרחיים שעלולים להיות מושפעים מצו בית משפט כלשהו. בית המשפט הציע כי עדיף לבצע שינויי מדיניות בדרכים עירוניות או ממשלתיות ולא בהתערבות שיפוטית. לפיכך נדחתה העתירה, ונפסקו הוצאות למשיבים.
חקיקה מקושרת
בג"צ 1901/94 ח"כ עוזי לנדאו נ' עיריית ירושלים, עליון (19.7.1994)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.