ב"ל 29721-11-22

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין פיצויי נפגעי עבודה של המערערת בעקבות תאונת דרכים. הוועדה הונחה לשקול מחדש שלושה היבטים של המקרה בהתאם לפסק דין קודם: הפה והלסת, ההיבט הנוירולוגי והחלת תקנה 15. באשר לסוגיה הראשונה, ביקשה הוועדה, בהתאם להנחיות פסק הדין הקודם, הבהרות מיועץ פה ולסת, פרופ' פלד, בנוגע לפגיעה בפה ובלסת של המערער, בצירוף אישור רפואי מד"ר שלמה ברק. בהערכת היועץ, שאימצה הוועדה, נמצאה הפרשה זמנית קלה בפיו ובלסתו של המערער, תוך מתן דרגת נכות של 0%. השופט קבע כי הוועדה התייחסה כראוי לסוגיה זו, והחלטתה סבירה ומוצדקת, במיוחד לאור העובדה שהערכתו של היועץ התבססה על בדיקה קלינית עדכנית. במעבר להיבט הנוירולוגי, התבקשה הוועדה לבחון את קביעתה ולספק הסבר מנומק תוך התייחסות לחוות דעתו של פרופ' נרובי. הוועדה בחנה את חוות דעתו של פרופ' נרובאי ומצאה כי אין ביכולתה לקבל את מסקנתו בדבר נכות נוירולוגית של 10% בשל היעדר ראיות התומכות באבחנה של נוירומה. השופטת אישרה את החלטת הוועדה, תוך הכרה בשיקול דעתה המקצועי ובסבירות קביעתה על סמך הבדיקה הקלינית ובדיקות נוספות. לבסוף, נשקלה החלתה של תקנה 15, המגבירה את דירוג הנכות בהתאם למקצועו וגילו של הנפגע. הוועדה התייעצה עם ועדת הרשות וקבעה כי אין צורך להפעיל את התקנה מעבר לדירוג הרבעוני הקיים. השופטת הסכימה עם החלטת הוועדה והדגישה כי היא מבוססת על הערכה מקיפה של נכויותיה של המערערת, גילה הצעיר והיסטוריית עבודתה ולימודיה. לפיכך דחתה השופטת את הערר, וקבעה כי הוועדה פעלה בהתאם להנחיות פסק הדין הקודם וקיבלה החלטות סבירות ומבוססות בכל אחד מהתחומים שצוינו. על ההחלטה לא הוגש ערעור, ולפיכך הערר נדחה, והחלטת הוועדה עומדת בעינה.