בש"א 1317/07

תקציר

התובע, שעבד בעירייה במשך 27 שנים, הושעה והועמד לדין משמעתי. הוא עתר לבית הדין לעבודה בבקשה להוציא צו מניעה קבוע נגד השעייתו וביקש צו מניעה זמני שיחייב את העירייה להחזירו, אך רק ההשעיה הוכרזה בטלה. לאחר מכן ביקש התובע צו מניעה קבוע נגד פיטוריו, אך בקשתו נדחתה. הצדדים הגיעו להסכמה פרוצדורלית, תוך ויתור על חקירת עדים והותרת בית המשפט להכריע על סמך סיכומים בכתב. הסכם זה קיבל תוקף של החלטה. עם זאת, התובע ערער על ההשעיה, ובית הדין הארצי פסק לטובתו וביטל את ההשעיה. לאחר מכן הגיש התובע בקשה לביטול ההסדר הפרוצדורלי, בטענה שנעשה תחת לחץ וביקש לקיים דיון מלא. העירייה התנגדה לבקשה והדגישה את הצורך לכבד הסכמים. בית הדין לעבודה קיבל את הבקשה, ביטל את ההסדר הפרוצדורלי והתיר דיון מלא, למרות הסכמת התובע. החלטה זו התבססה על שינוי הנסיבות המהותי בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי, שקבע כי ההשעיה אינה חוקית וגורמת עוול לתובע. בית המשפט קבע כי הצורך במשפט צודק גובר על חשיבות כיבוד ההסכם, במיוחד לאור העובדה שהוא לא קיבל פסק דין סופי. כמו כן, ניתן לשקול את הסתמכותה של העירייה על ההסכם בבואה להחליט על השבת התובע. התובע חויב לשלם לעירייה הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.