עת"מ 1396/09

תקציר

רישיון הישיבה של העותר, תושב קבע ישראלי שעזב את ישראל בשנת 1988 לצורך לימודים בארה"ב ושהה בה 18 שנה, נשלל ממנו לאחר שנודע למשרד הפנים הישראלי כי ביקש גרין קארד. עם שובו לישראל בשנת 2007 גילה העותר כי רישיון הישיבה שלו בוטל, ובקשות נוספות להחזרתו נדחו על ידי המשרד. העותר טען כי זיקתו לישראל לא פסקה מעולם, כי חזר לישראל לאחר לימודיו, וכי אזרחותו האמריקאית הושגה בעיקר לנוחות הנסיעה. עם זאת, בית המשפט מצא כי העותר לא הצליח להפריך את חזקת ההתיישבות במדינה אחרת, בהתבסס על שהותו הממושכת בארה"ב, עבודתו והתקדמותו האקדמית שם, ורכישת אזרחות אמריקאית. בית המשפט קבע כי שלילת רישיון הישיבה של העותר הייתה כדין. בעוד נסיבותיו של העותר אינן מצדיקות את השבת תושבות הקבע שלו, בית המשפט הורה למשרד לבחון מחדש את בקשת ההשבה, בהתחשב בקשתו של העותר לישראל, מוצאו המשפחתי והשתלבותו בקהילה המקומית, בשים לב לכך שעניינו ראוי לתשומת לב מיוחדת בשל מעמדו הראשוני כתושב ירושלים. פסק הדין קיבל חלקית את העתירה, דחה את הבקשה לביטול השלילה אך חייב בחינה מחודשת של בקשת התושבות.