ת"א 30634-07-10

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה על סמך הטיעונים שהציגו הצדדים. על פי תקנה 158(א)(1) לתקנות, מאחר שהנתבעים לא הודו בטענות התובעים, נדרשו התובעים להציג תחילה את מלוא טענותיהם, לרבות ראיות בכתב. לבית המשפט שיקול דעת להתיר הצגת ראיות מפריכות בנסיבות מסוימות, כגון כאשר התובע מופתע מטיעוניו או ראיותיו של הנתבע, או לערער את אמינותו של עד הנתבע. עם זאת, במקרה זה, הייתה לתובעים ידיעה מוקדמת על מעורבותם של העדים המבוקשים ועל עדותם הפוטנציאלית, שכן תפקידיהם ותרומתם הוזכרו בתצהירי עדי התובעים עצמם. זאת ועוד, התובעים לא הוכיחו נסיבות חריגות המצדיקות הצגת ראיה מפריכה זו, כנדרש בהלכה. השופטת מדגישה כי על המבקשים מוטל נטל ההוכחה ועליהם להציג תחילה את עיקרי טענותיהם, מבלי לנסות לחזק את עמדתם בראיות מפריכות. עדותם של העדים המבוקשים על ידי המבקשים נחשבת לעניין המצוי בלב התיק העיקרי של התובעים, ועל כן באחריותם להציגה ככזו. השופט מתייחס גם לטענת המבקשים כי עדותו של אחד העדים מפתיעה ושקרית, וקובע כי תוכן עדותו עולה בקנה אחד עם טענותיהם הקודמות של הנאשמים וכי קביעת מהימנות העדים היא תפקידו של השופט. ככלל, פסק הדין דוחה את בקשת המבקשים להביא עדות נוספת ומאשר כי על המבקשים לשאת בהוצאות הבקשה. ההחלטה מחזקת את התפיסה כי על התובעים למצות את ראיותיהם בהצגה הראשונית, מבלי להשאיר אבן בלתי הפוכה, או להסתכן בכך שלא יוכלו להציג עדים או ראיות מסוימות בהמשך.