רע"א 9115/11

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתאונת דרכים בה היו מעורבים מספר כלי רכב, ולאחריותם של הנהגים המעורבים לאחר מכן. על פי סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, במקרים בהם נפגע אדם מחוץ לרכב בתאונת דרכים מרובת כלי רכב, מוטלת על הנהגים אחריות משותפת ונפרדת. החוק מחלק את האחריות שווה בשווה בין הנהגים, אך מאפשר לקבוע את חלוקת האחריות באופן שונה בהתאם לפרטי המקרה. כדי לבסס אחריות, חייב להיות קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין התאונה, כמו גם מגע בין כלי הרכב המעורבים. פסק הדין מחזק את ההליך הדו-שלבי לקביעת אחריות במקרים כאלה. השלב הראשון בוחן האם כלי הרכב אכן מעורבים בתאונה, על בסיס הגדרת תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק הפיצויים, הכוללת שיקולים של קשר סיבתי. השלב השני בוחן את היחסים בין כלי הרכב המעורבים, ואת המגע שהתקיים ביניהם, כאמור בסעיף 3(ב). במקרה דנן, בית משפט השלום מצא כי המבקש, חרזי, היה הולך רגל שנפגע ממשאית שהתנגשה גם בכלי רכב אחרים. קביעתו של בית המשפט קמא כי לכלי הרכב המעורבים היה קשר סיבתי לתאונה, וכי לא הייתה הבחנה מספקת בין הנזק לכלי הרכב לבין פציעתו של חרזי, התקבלה. טענת המבקשים לפרשנות דקדקנית יותר למעורבות נדחתה, ובקשתם נדחתה. ההחלטה שבה ואישרה את הצורך לבסס קשר סיבתי בתיקי תאונות מרובות כלי רכב, כאשר המבקש יישא בהוצאות המשיבים.