ע"א 29256-04-21

תקציר

על המדינה הוטלה חובה ליידע חולים שקיבלו טיפול קרינתי לגזזת על הסיכון המוגבר שלהם לתחלואה, חובה שהמדינה הפרה במשך 18 שנה. חובה זו נובעת מדיני הנזיקין והפרתה מהווה רשלנות. כדי להוכיח רשלנות, על המטופל להוכיח קשר סיבתי בין ההפרה לבין אובדן סיכויי ההחלמה, שהוא מורכב שכן מדובר בתרחישים היפותטיים. על המטופל להראות כי לו היה מיודע, הוא היה עובר בדיקות סקר תקופתיות, וכי בדיקות אלו היו מגלות את המחלה מוקדם יותר, מה שמוביל לטיפול יעיל. במקרה זה, בית המשפט מצא כי הסרטן הנדיר והאגרסיבי של החולה, סרטן בלוטת התריס האנאפלסטי, היה עשוי להתגלות בשלב מתקדם ללא קשר לבדיקות בזמן, בשל התקדמותו המהירה. מומחה בית המשפט אישר זאת וציין כי גילוי מוקדם אינו מומלץ לסוג זה של סרטן. מאחר שהמטופל לא הוכיח קשר סיבתי בין ההפרה לבין אובדן הסיכויים, דחה בית המשפט את תביעת הרשלנות. באשר לאוטונומיה, כל מקרה נבחן לגופו, ועל המטופל להראות נזק תוצאתי ממשי. בית המשפט קבע כי הימנעותה של המדינה מליידע חולי גזזת אינה מהווה פגיעה בליבת האוטונומיה, ולכן מגיע לה פיצוי מתון, שנקבע באופן אחיד למקרים כאלה. טענת התובע כי ההפרה הובילה למותו של המטופל נדחתה, שכן נמצא כי ההפרה לא השפיעה על מהלך הטיפול או על סיכויי ההחלמה של החולה. כמו כן, התביעה לאובדן זכויות לפי חוק הגזזת נדחתה, שכן הפרת חובת ההודעה לא פגעה ביכולתו של המטופל להגיש תביעה. לאור ממצאים אלה, המליץ בית המשפט לדחות את ערעור התובע וקיבל את הסכמת הנתבעים לדחות את ערעורם על סכום הפיצוי. התובע חויב לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪.