ת"א 4477-04-11

תקציר

התובע, הטוען כי רכש חלק בקרקע בשנת 1958 והחזיק בה מאז, תובע שיכירו בו כבעלים החוקיים. בינתיים עברה הקרקע הליכי הסדר בשנת 1963, אשר ביטלו כל זכות סותרת שלא נתבעה במהלך ההליך. מאחר שהתובע לא תבע את זכויותיו אז, והתביעה הנוכחית מבוססת על אותן זכויות שבוטלו, מבקש התביעה (אחד היורשים שנרשמו כבעלים בעקבות הסדר הפשרה) מבקש לדחות את התביעה על הסף. בית המשפט מסכים עם המבקש, וקובע כי זכויותיו של התובע בוטלו על ידי הסדר הפשרה, וכל שנותר לו הוא זכות חוזית חסומה על פי חוק. זאת ועוד, החזקתו של התובע במקרקעין אינה מקנה לו בעלות, ותביעתו אינה פטורה מתקופת ההתיישנות. יחסי אמון, שהיו עשויים להאריך את תקופת ההתיישנות, אינם חלים במקרה זה משום שהזכויות השוויוניות שהיו לתובע לפני הסדר הפשרה נמחקו. לפיכך, נדחית תביעת התובע כנגד המבקש, הנתבע מס' 2, והתובע חויב לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪.