בג"צ 2416/05

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על החלטת שירות בתי הסוהר לסרב לבקשתו של אסיר עולם להתאחד עם בת זוגו, בנימוק של חשש לשלומו ובריאותו של בן הזוג בשל היותו נשא HIV. האסיר הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בטענה לזכותו הבסיסית ליחסי אישות, שנדחתה. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט העליון בטענה כי מאחר שבת זוגו הייתה מודעת למצבו הרפואי והסכימה לביקורים, יש לבטל את החלטת שב"ס. המדינה טענה כי ההחלטה התבססה על נסיבותיו הפרטניות של האסיר, לרבות אישיותו הבעייתית והתנהגותו האימפולסיבית, שהיוותה סיכון לשלומה של בת זוגו. בית המשפט הציע בדיקה פסיכולוגית להערכת הסיכון, אך המבקש נפטר בטרם התקבלה החלטה. למרות שהתיק התיישן עקב מותו של המבקש, בית המשפט עדיין התייחס לגופה של הבקשה. היא הכירה בחשיבות הנושא, במיוחד לאור העובדה שהיו לו השלכות כלליות על אסירים נשאי HIV ובני זוגם. בית המשפט הכיר בצורך ביחסי אישות ובזכויות האדם של האסירים, אך הדגיש את אחריותו של שב"ס להגן על הציבור ולהבטיח את שלומם ובריאותם של המבקרים בכלא. נמצא כי החלטת שב"ס הייתה סבירה, התבססה על שיקולים מקצועיים רלוונטיים, ואיזנה בין זכויות האסיר לבין החובה להגן על בת זוגו. פסק הדין הדגיש את הצורך בזהירות, במיוחד נוכח סכנת ההדבקה וההשלכות המשפטיות האפשריות על המדינה. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטת שב"ס וכי יש לדחות את הבקשה. פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה נתמך על ידי השופטים ארבל ורובינשטיין, והאחרונים הוסיפו הערה על ההיבטים ההלכתיים והאזרחיים של התיק. רובינשטיין הדגיש את הצורך בזהירות כדי להימנע מתביעות רשלנות פוטנציאליות נגד המדינה ואת האיסור ההלכתי על פעולות העלולות לפגוע בבריאות.