ע"פ 657/81

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שהרשיע שלושה נאשמים, אליהו דנוך, משה ששון וישראל קנר, בשוד. שלושת המערערים ביקרו בדירתו של יוסף לן ביום 6.5.79, והתפתחה קטטה שבמהלכה נפצע לן. המערערים עזבו את הדירה, וזמן קצר לאחר מכן הגיעה המשטרה ומצאה סימני מאבק וסכום כסף גדול. לן מסר עדות במשטרה בה תיאר את האירוע וזיהה את המערערים כמבצעים. ההגנה טענה כי המערערים באו לגבות חוב ולכן לא פעלו "מבלי לטעון לזכות בתום לב", וכי יש לתת משקל מינימלי להודעתו של לן בשל סירובו להשיב על שאלות בבית המשפט. בית המשפט העליון דחה את הערעור על ההרשעה. בית המשפט קבע כי התביעה הציגה ראיות מספיקות כדי להוכיח כי המערערים ביצעו גניבה, לרבות הודעתו של לן, שנמצאה אמינה על סמך ראיות תומכות. בית המשפט קבע, כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בדבר היעדר טענת זכות בתום לב, במיוחד נוכח חוסר המהימנות בעדויות המערערים על ההלוואה הנטענת. עוד קבעו השופטים כי ששון וקנר היו שותפים לשוד ולא סתם בני לוויה של דנוך. עם זאת, בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור על גזר הדין, והפחית את עונשי המאסר של ששון וקנר לשלוש שנים, בהתחשב במעורבותם הפחותה ובהיעדר רישום פלילי משמעותי. בית המשפט אישר את עונשו של דנוך לשבע שנות מאסר, בשל חומרת העבירה ועברו הפלילי העשיר.