עמ"נ 8301-11-15

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור משום שהמערער עשה שיקול דעת משלו ועסק בשיפוט עצמי בניגוד להחלטותיהן של שלוש ערכאות: בית הדין לעררים, בית המשפט לעניינים מנהליים ובית המשפט העליון. המשיב מדגיש כי בתי המשפט לעניינים מנהליים דוחים מקרים בהם העותר עושה צדק עם עצמו. המשיב מפנה למספר תקדימים משפטיים התומכים בטענה זו. עם זאת, השופט מצדד במערער וקובע כי טענות המשיב, אף שהן מקובלות ברובן, אינן מתייחסות לליבת טענותיו של המערער. השופט מדגיש כי בתי המשפט, לרבות בית הדין לעררים, כפופים לחוקים ולתקנות, המתווים את הנסיבות בהן ניתן לדחות תיק ללא שימוע. על פי התקנות הרלוונטיות, ניתן לדחות תביעה על הסף רק אם בית המשפט נעדר סמכות, או אם הערעור אינו מגלה עילה להתערבות על פניו. לפיכך, השופט קובע כי יש לדון בערעור ולא ניתן לדחות אותו רק משום שהמערער עסק בשפיטה עצמית. החלטת הערכאה הנמוכה יותר מתהפכת, והתיק מוחזר לבית הדין לערעורים בתל אביב לדיון מלא. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם.