ת"א 1009/09

תקציר

התובעת, קלדנית בבית המשפט המחוזי בירושלים במשך עשר שנים, תבעה את מדינת ישראל בגין רשלנות, בטענה כי עבודתה גרמה לה לדלקת כרונית בגיד. בית המשפט פסק לטובתה של התובעת, וקבע כי למדינה הייתה חובת זהירות כלפיה לאורך כל תקופת העסקתה, לרבות בתקופה בה הועסקה טכנית על ידי צד שלישי. המדינה התרשלה בכך שסיפקה לה סביבת עבודה פיזית לא בטוחה ולא הדריכה אותה על נוהלי עבודה בטוחים, אולם טענות התובעת בדבר שעות עבודה ארוכות והפסקות לא מספקות נדחו. בית הדין קיבל את חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט אשר אבחן את התובעת כסובלת מדלקת גידים כרונית הנגרמת כתוצאה מתנאי עבודתה וסביבתה, והעמיד את נכותה הרפואית על 15%. המדינה חויבה לפצות את התובעת בגין נזקים שונים, לרבות הפסדי השתכרות – שחושבו על בסיס שכרה ותגמוליה של התובעת לפני הפגיעה ולאחריה, וסכומים שהייתה מקבלת על פי הסכם קיבוצי חדש – כאב וסבל, סיוע מאחרים וניכויי ביטוח לאומי. המדינה גם נשאה באחריות להוצאות המשפט של התובע ולשכר טרחת עורך הדין. בסך הכל נפסקו לתובע 364,914 ש"ח (102,350 דולר) בתוספת ריבית.