רע"א 8752/12

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה לחופשה לצורך ערעור על פסק דין שדחה את תביעתו של המבקש להכרה כאדם עם מוגבלות משפטית בשל בעיות בריאותיות שנגרמו עקב שירותו הצבאי. המבקש, ששירת כמכונאי מסוקים, טען כי פציעותיו בגבו נבעו מנשיאת משאות כבדים ורעידות מטיסות במהלך שירותו. ההחלטה המקורית של קצין התגמולים דחתה טענה זו, אך ועדת הערר לפי חוק הנכות הפכה אותה, החלטה שעליה ערער הממונה על הפיצויים לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הממונה על התגמולים, והוביל את המבקש לערער לערכאה גבוהה יותר. ממסמכי בית המשפט עולה כי היה על המבקש לבצע משימות פיזיות תובעניות בעת שירותו הצבאי, אך בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח קשר בין משימות אלה לבין בעיותיו הבריאותיות הנוכחיות, ואף לא נמצאה כל ראיה לקשר סיבתי. ועדת הערר צידדה בעד המומחה מטעם המבקש בעניין, אך בית המשפט המחוזי העדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם קצין התגמולים, וקבע כי המומחה מטעם המבקש לא הביא ראיות מספיקות לקשר בין שירותו של המבקש לבין פציעתו. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי המבקש לא הוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בטענותיו, ולפיכך נטל ההוכחה עבר אליו לבסס קשר סיבתי, דבר שלא עשה. טענת המבקש כי בית המשפט המחוזי חרג מגבולותיו בהערכת ממצאים רפואיים ועובדתיים נדחתה, שכן בית המשפט סבר כי יש לו יסוד טוב לחלוק על מסקנות ועדת הערר. עוד הדגיש המשיב כי משימותיו של המבקש היו חלק מעבודתו השגרתית ולא אירועים חריגים, ועל כן לא ניתן לראות בהן את הגורם לפגיעתו. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה, למרות מסקנותיהן השונות של הערכאות הנמוכות. בפסק הדין הודגש כי החלטה זו לא הפריעה למבקש לפתוח מחדש את התיק ולהציג ראיות חדשות. ההחלטה התקבלה ללא צווים בדבר הוצאות, ובקשת רשות הערעור נדחתה.