ע"פ 40/10

תקציר

פסק הדין עוסק בתיק הריגה וניסיון להריגה, בעקבות פרידתם של בני זוג. המערער, שלא יכול היה להשלים עם החלטת אשתו לעזוב אותו, איים להתאבד. לאחר שניסיונות מרובים לשכנע אותה לשנות את דעתה נכשלו, הוא הפך אלים. למחרת הוא הגיע לדירתה של אשתו עם אקדח ואיים להרוג אותה ואת חבריה אם יעזבו את הדירה. כשניסו להימלט הוא ירה למוות באחת מהן ופצע את אשתו. מיד לאחר מכן ניסה להתאבד אך נכשל ונעצר. במסגרת הסדר טיעון הודה המערער באישומים של הריגה וניסיון להריגה. בית המשפט המחוזי גזר עליו 23 שנות מאסר, ועוד שנת מאסר על תנאי. בערעור נטען כי גזר הדין חמור מדי, במיוחד נוכח הודאתו של המערער באשמה, עברו הנקי הקודם והיעדר פגיעה חמורה באשתו. עם זאת, התגובה מדגישה את חומרתן הקיצונית של העבירות, שניתן היה לסווגן כרצח וניסיון רצח, ואת הצורך בהרתעה במקרים כאלה. בית המשפט העליון מצדד בטענה האחרונה, תוך שהוא מדגיש את כוונתו המוקדמת של המערער ואת הקורבנות השונים של שתי העבירות, ובכך מקיים את עונשו של בית המשפט המחוזי.