ו"ע 32616-11-19

תקציר

המבקשים, שהם יורשיו של אדם שנפטר, הגישו בקשה להכרה בהם כדיירים סטטוטוריים של חלקת אדמה. הקרקע המדוברת נרכשה על ידי רשות הפיתוח בשנת 1954 מכוח חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ותמורה). בית המשפט מצא כי רכישת הקרקע לפי חוק זה שוללת כל זכות או הטבה הקשורה בה, לרבות זכות הריסה או הסגת גבול. בהנחה שלמנוח הייתה זכות כזו עד למועד הרכישה, היא חדלה להתקיים לאחר מכן, ולא ניתן היה לרשת אותה על ידי יורשיו. לפיכך, נדחתה טענת המבקשים להכרזה כדיירים סטטוטוריים לפי פקודת הדייר (הגנה). בנוסף, חויבו המבקשים לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. בעוד שבית המשפט הכיר בכך שהמבקשים ביקשו פיצויים, הוא הבהיר כי על כל פיצוי הקשור לזכות ההריסה שבוטלה יחול חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים), ולא פקודת האריס (הגנה). עם זאת, בית המשפט נתן לצדדים הזדמנות להסכים להחלטה משלימה בתוך 10 ימים בשאלה האם המנוח היה "אריס חוקי" עד למועד תעודת השר. זה הורחב כענף זית כדי לסייע לצדדים להימנע מהליכים נוספים ולהבטיח החלטה מחייבת, אם יחפצו בכך. בית המשפט הדגיש כי לא היה צורך להכריע בשאלה זו כדי להכריע בבקשה הנוכחית.