ת"א 20092-01-17

תקציר

התובעים, חברת לומדעת נייר מכתבים בע"מ ודני להב, תבעו את רשות מקרקעי ישראל, החברה לפיתוח חוף אילת, עיריית אילת ומלונות הרודס ספא ופנאי בע"מ (הרודס), על סך 2.6 מיליון ₪ פיצוי בגין הרווחים שהפסידו לכאורה עקב מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים במהלך הפעלת מסעדה וחוף ים סמוך באילת. התובעים טענו כי ההפסדים הכבדים שנגרמו בהפעלת המסעדה והחוף נגרמו על ידי הנתבעים. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובעים ודחה את התביעה במלואה. בית המשפט קבע כי במסמכי המכרז צוין בבירור כי מטרת חוזה השכירות הייתה להפעיל מזנון וכי התובעים היו מודעים לכך שהמכרז אינו כולל הפעלת חוף הים או מתן שירותים לבאי החוף. טענת התובעים כי מהות המכרז הייתה מתן שירותים לבאי החוף לא נתמכה וסותרת את חומר הראיות. עוד קבע בית המשפט כי התובעים ידעו על מצבו הרעוע של הבניין טרם הגשת הצעתם וכי הצעתם נעשתה תוך מודעות מלאה למצבו. זאת ועוד, מדיניות עיריית אילת האוסרת על מכירת מזון ומשקאות בחוף הים, והקצאת זכויות בלעדיות למפעילי החוף, הייתה ידועה לתובעים. התנהלות העירייה לא הייתה רשלנית ולא גרמה נזק לתובעים. מהראיות עולה כי התובעים הפרו באופן שיטתי את חוקי העזר הרלוונטיים ואת תנאי אישורם, ופעולות האכיפה של העירייה היו כדין ולא הונעו משיקולים זרים. גם טענות התובעים בדבר הונאה, מצג שווא וחוסר תום לב נגד הרודס לא זכו לתמיכה. בית המשפט ציין כי המשא ומתן בין התובעים לבין הרודס התנהל ללא כל פגמים וכי הרודס לא עשתה עוול כלשהו לתובעים. לבסוף, קבע בית המשפט כי התובעים לא הצליחו להוכיח את נזקיהם הנטענים, שכן חוות דעת המומחה שהוגשה התבססה על הנחות חסרות בסיס. מאחר שהנתבעים לא היו אחראים להפסדים הכספיים של התובעים, נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לכל נתבע 100,000 ₪ הוצאות משפט.