ב"ל 31640-09-14

תקציר

פסק הדין במקרה זה סובב סביב שתי סוגיות מרכזיות הקשורות לתביעה לקצבת נכות כתוצאה מפגיעה בעבודה. ראשית, בית המשפט בוחן את חוקיות מועד התשלום עבור קצבת הנכות, שנקבע לאוגוסט 2004, שנה לפני הגשת התביעה. התובע טען כי הם הודיעו לנתבע על הפגיעה זמן קצר לאחר התרחשותה והיו זכאים למועד מוקדם יותר. עם זאת, השופט מצדד בנתבע וקובע כי גרסת התובע לאירועים אינה נתמכת בראיות. מאחר שהתובע לא הגיש תביעה קודם לכן, לא ניתן היה לבצע את הערכת הנתבע לקצבת הנכות מוקדם יותר, ולכן אוגוסט 2004 נותר המועד התקף. שנית, בית המשפט בוחן את אופן חישוב סכום קצבת הנכות, ובפרט האם יש להתחשב במענק שקיבל התובע. התובע מקבל בדצמבר 2001 מענק חד פעמי בסך 230,000 ₪ מהחברה שבבעלותו, שלטענתו יש לכלול בתחשיב. עם זאת, השופטת מסכימה עם גישת הנתבעת, המחריגה את המענק מהחישוב, שכן מדובר בגמלה תחליפית שכר שנועדה לשמור על רמת החיים של המבוטח. מענק זה היה מענק אישי שנקבע על ידי התובע ושולם לאחר הפגיעה בעבודה, ולכן, על פי החוק, אין צורך להתחשב בו לצורך חישוב הגמלה. כמו כן, השופט קובע כי תקופת ההתיישנות חלה במקרה זה, שכן התובע ידע על חישוב הגמלה בשנת 2010 אך לא הגיש את התביעה אלא לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. לסיכום, השופטת מחליטה לדחות את בקשת התובע, תוך הדגשה כי הליכי הביטוח הלאומי אינם כרוכים בהוצאות כלשהן עבור הצדדים. פסק דין זה הוא סופי, ומאושר בחתימות נציג הציבור והשופט.