פש"ר 1397/02

תקציר

המחלוקת היא בין כונס הנכסים של זאבי מימון תקשורת לבין רשות החברות הממשלתיות, בנוגע לזכות ההצבעה של הכונס באסיפת בעלי מניות להגדלת הון המניות הרשום של החברה, שהוא חלק מהפרטת בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ. הרקע לתיק הוא שזאבי תקשורת ביקשה לרכוש את מניות בזק, וזאבי לווה סכום נכבד מהבנקים כדי לממן את הרכישה, כשהבנקים דרשו שעבוד על המניות כבטוחה. בין המדינה לזאבי נחתם הסכם, הכולל סעיפי זכויות הצבעה. בשל אי עמידתו של זאבי מונה כונס נכסים, והמחלוקת הנוכחית התעוררה מבקשת הכונס לקבוע מחיר מינימום למניות כדי למנוע דילול ערך הביטחונות של הבנקים. רשות החברות סירבה, מה שהוביל את כונס הנכסים לבקש מבית המשפט רשות להצביע נגד הגדלת הון המניות. על בית המשפט להחליט האם לכונס הנכסים זכות הצבעה כבקשתו ולפרש את הסעיפים הרלוונטיים בהסכם בין זאבי למדינה. השופט מתחיל בקביעת תפקידו המצומצם של בית המשפט במקרים כאלה, שהוא בעיקר לפקח ולא לנהל את החברה או המניות שבידי כונס הנכסים. תפקידו של בית המשפט הוא לבחון האם עמדת הכונס סבירה ולא שרירותית, ולפרש את סעיפי החוזה המדוברים. השופט מציין כי כונס הנכסים מבקש להגן על האינטרסים של הבנקים ואינו מתנגד להפרטה כשלעצמה. עוד הוא מדגיש כי ההסכם הקודם של המדינה לקביעת מחיר מינימום למניות מצביע על אפשרות עקרונית לעשות זאת. בהתייחסה לסעיפי החוזה, מסכימה השופטת עם המשיבים כי כונס הנכסים, כמו הבעלים המקורי, כפוף לתנאי ההסכם. עם זאת, הוא מפרש את הסעיפים בצורה הרמונית, ומוצא כי סעיף 2.2, המאפשר לבנקים להצביע בנושאים המשפיעים על זכויותיהם כנושים, גובר על סעיף 5.ג, המקנה לרשות החברות זכויות הוראה. השופט קובע כי זכותם של הבנקים להצביע באופן מהותי בנושאים שעשויים להשפיע על שווי הביטחונות שלהם תקפה. מאחר שבקשת הכונס לקבוע מחיר מינימום למניה היא סבירה ונועדה לשמור על האינטרסים של הבנקים, וסירוב המדינה עלול לפגוע בנושים המובטחים, בית המשפט מעניק לכונס הנכסים רשות להצביע נגד הגדלת הון המניות. ההחלטה כפופה לסייגים שונים, והשופט מעודד את הצדדים לנהל משא ומתן ולמצוא פתרון, לאור מורכבות הסכסוך. העלויות אינן מוענקות לאף אחד מהצדדים בשל העיתוי המאוחר של הבקשה.