תו"ב 23183-12-19

תקציר

הכרעת הדין דנה במושג האכיפה הבררנית ובהשלכותיה על ההליך הפלילי המתנהל נגד הנאשם. השופט מסכם את הפסיקה הרלוונטית, תוך שימת דגש על המבחן התלת-שלבי שהותוות בפסק דין בורוביץ, שעניינו איתור פגמים בהליך, קביעת חומרתם ובחינה האם הפגמים מצדיקים את ביטול כתב האישום או מתן פתרונות מתונים. בפסק הדין מודגש כי הוכחת אכיפה בררנית היא משימה מורכבת, המחייבת את הנאשם להוכיח דמיון בין עניינו לאחרים, וכי ההבחנה התבססה על מניעים פסולים. השופט מציין כי אכיפה חלקית מקובלת, ונטל ההוכחה המוטל על הנאשם הוא משמעותי. במקרה זה, השופט קובע כי הנאשם לא הביא ראיות מספיקות לאכיפה בררנית, שכן ההבדלים בין עניינו לאחרים מוצדקים על ידי שיקולים רלוונטיים, כגון המשאבים המוגבלים העומדים לרשות האכיפה. השופט מגיע למסקנה כי טענת הנאשם לאכיפה בררנית נדחית, ומאחר שזו הייתה הטענה היחידה שנותרה, הנאשם מורשע בביצוע עבודה אסורה ללא היתר. עוד צוין בגזר הדין כי מצבם הרפואי של בני משפחתו של הנאשם ותקרית שריפה יילקחו בחשבון במהלך הטיעונים לעונש. השופט קובע את מועד הדיון בגזר הדין ומוסר את הכרעת הדין בהיעדרם של הצדדים.