עפ"ת 2025-04-24

תקציר

המערער ערער על גזר דינו בגין שורה של עבירות תעבורה, לרבות ערכאה שנייה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות ונהיגה בחוסר זהירות, אולם הערעור נדחה. ערכאת הערעור מתערבת במקרים חריגים של טעויות בגזר הדין או עונשים קיצוניים, ומקרה זה אינו מצדיק התערבות כזו. בית המשפט מכיר בחומרת העבירות, ומדגיש את הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה בגין נהיגה בזמן פסילה, במיוחד במקרים בהם לעבריין הרשעות קודמות בגין אותה עבירה. עם 18 הרשעות קודמות, מתוכן כמה בגין נהיגה בשכרות ונהיגה בזמן פסילה, עברו של המערער מצביע על זלזול בחוק ומהווה סיכון משמעותי לשלום הציבור. בית המשפט מציין את חוסר היעילות של ניסיונות קודמים לשקם את המערער ואת הסיכון הבינוני לפגיעה חוזרת, ומדגיש כי מעשיו מעידים על חוסר כבוד לחוק ולביטחונם של אחרים. תקופת פסילת החובה הקבועה לעבריינים חוזרים, כאמור בסעיף 40א לפקודת התעבורה, מוצדקת במקרה זה ומשמשת להגנה על הציבור מפני נהגים מסוכנים. הנסיבות עליהן הצביע המערער אינן מהוות "נסיבות מיוחדות" המצדיקות חריגה מתקופת פסילה מחייבת זו. זאת ועוד, עונשו של בית משפט קמא, הכולל תקופה ארוכה של פסילה בפועל, עבודות שירות ועונשים נלווים נוספים, נחשב סביר, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער. לפיכך, הערעור נדחה, וגזר הדין המקורי עומד בעינו.