ע"א 3693/15

תקציר

במקרה הנבחן טענו המשיבים כי המערערים הגישו את ההליך מעבר למועד המותר. הם ציינו שלוש נקודות עיקריות: בא כוח המערערים ראה את פסק הדין בשיטת משפט נטו מיד ביום 23.3.2015, והציע זאת כמועד ההודעה כדין; פסק הדין ניתן ביום 12.4.2015, ואף לאחר שקלו את זמן המשלוח הגישו המערערים בקשה באיחור; ושלישית, כוונתם המיידית של המערערים לערער, כפי שעולה מראיון תקשורתי, הצדיקה החלת "חריג ידיעה" לצורך חישוב מועד ההגשה ממועד היוודע למערערים על פסק הדין. עם זאת, לאחר בחינה מפורטת, לא מצאה ההחלטה עילה להיעתר לבקשת המשיב לדחות את ההליכים מחמת איחור. היא ניתחה את משמעות הצפייה בפסק הדין באינטרנט, וקבעה כי הוא אינו מהווה הודעה פורמלית לפי תקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף, חוסר עקביות במועדי משלוח הדואר ואישור דואר ישראל הצביעו על כך שפסק הדין הגיע למערערים ביום 13.4.2015 והצדיק את לוח הזמנים שלהם. זאת ועוד, הרעיון של החלת "חריג הידיעה" לא היה מוצדק, שכן לא הוכחו נסיבות חריגות או חוסר תום לב על ידי המשיבים כדי לסטות מהנוהל הרגיל. בסופו של דבר, בקשת המשיבים להידחות מחמת איחור בהגשה נדחתה, והם חויבו לכסות את הוצאות המערערים בסך 3,500 ₪. פסק הדין ניתן על ידי ליאת בנמלך ב-5 בנובמבר 2015.