ע"א 4706/24

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור, שעניינו מחלוקת על שימוש בסימן מסחר בעקבות מכירת חברה. המערערת טענה כי יש לפרש סעיף בהסכם האוסר על מכירה או המחאת זכות סימן המסחר כמונע את העברת זכות השימוש לרוכש החברה. בית המשפט מצא כי הסעיף המדובר אינו תומך בעמדת המערערת וכי טענתם אינה ברורה שכן הרוכש נכנס לנעליה של החברה כיורשו. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי התקיימו התנאים להמחאת זכויות וחבויות לפי סעיף 75 לחוק הרלבנטי, חרף טענות המערער הפוך. הסעיף מאפשר את ההמחאה גם בנוכחות הוראה חוזית המונעת זאת, ובלבד שהיא נחוצה לשיקום כלכלי של החברה או להקטנת החוב לנושים ואינה פוגעת בצד שכנגד. בית המשפט קבע, כי המכירה נופלת בגדר החלופה וכי המערערת לא העלתה כל טענה מהותית המקימה פגיעה, במיוחד לאור העובדה שההסכם עצמו שקל העברת זכויות לשותפי החברה, יורשיה או קבלני המשנה. גם טענת המערערים כי לא ניתנה להם הזדמנות להשיב לטענות הנאמנים לפי סעיף 75 נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי ניתנה להם הזדמנות מספקת. כן דחה בית המשפט, ללא השעיה, את טענת המערערת בדבר תחולתו של סעיף 50(ב) לפקודת סימני המסחר, שהועלתה לראשונה בערעור. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לכסות את הוצאות הנאמנים והמונה.