עב"ל 146/97

תקציר

הוגש ערעור על פסק דין שדחה את תביעתו של מערער נפגע להכרה בפציעה שנגרמה לו בדרכו הביתה מעבודתו. בערעור נטען כי הפגיעה אירעה ביום 28.4.95 עקב מפגעים בדרכים, ועל כן יש להכיר בה כתאונת עבודה. הן בית המשפט המחוזי והן הערעור הנוכחי מצאו כי המערער לא הצליח להוכיח את עיתוי התאונה כנטען. בית המשפט קבע כי הראיות תומכות במסקנת הערכאה הנמוכה יותר כי התאונה אירעה ביום 29.4.95 ולא ביום 28.4.95, ועל כן הערעור בעניין זה נדחה. זאת ועוד, מאחר שהתאונה אירעה בעת שהמערער היה בדרכו לביתו, ולא נמצאה כל ראיה למפגעי דרך התורמים לנפילה, לא התקיימה דרישת הסיבתיות לתאונת עבודה. לפיכך, הערעור נדחה גם באשר לסיבת הנפילה. ההחלטה מדגישה כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להרים את נטל ההוכחה, ועל כן מתקבלת פסק הדין המקורי הדוחה את התביעה. פסק הדין אינו פוסק הוצאות כלשהן, ושני הצדדים יקבלו עותק בדואר של פסק הדין.