ע"פ 334/81

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירה על פקודת הסמים המסוכנים בגין החזקה ומכירה של הרואין. הטענה המרכזית בערעור היא כי בית המשפט אישר את אי חשיפת הראיות הנוגעות למיקום עמדת התצפית ששימשה את השוטרים במהלך המעקב, דבר שפגע ביכולתו של המערער לערוך חקירה נגדית יסודית ולערער את דברי התביעה. בית המשפט העליון קבע כי בעוד שעקרונות של הגינות פרוצדורלית ושימוע ציבורי הם בעלי חשיבות עליונה, ניתן לקבוע חריגים להגנה על אינטרסים ציבוריים חשובים. במקרה זה, החלטת הערכאה הנמוכה יותר שלא לעכב ראיות הקשורות לנקודת התצפית הייתה מוצדקת כדי למנוע פגיעה באינטרס הציבורי ולא פגעה בעשיית צדק. בית המשפט בחן בקפידה את כל הראיות ולא מצא כל פגיעה בהגנה. באשר לאירועים שהתרחשו ביום 14.10.80, הגיע בית המשפט למסקנה כי אשמתו של המערער אינה קיימת מעבר לספק סביר, בהתבסס על עדויות שוטרים וראיות מאששות. עם זאת, בגין האירוע מיום 12.8.80 זיכה בית המשפט את המערער בשל סתירות בעדויות השוטרים. גם טענת ההגנה כי אי חשיפת שיחות מוקלטות פגעה בעניינם נדחתה, שכן דבריו של המערער עצמו תמכו בגרסת התביעה. בית המשפט אישר את העונש של חמש שנות מאסר, וציין את חומרת עבירות הסמים. ככלל, הערעור נדחה, תוך הדגשת חשיבותם של החריגים להבטחת הצדק והאינטרס הציבורי.