ע"א 124/80

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פרי תביעה שהגישו ילדיו הקטינים של המערער, בדרישה להגדיל את סכום המזונות שהם מקבלים ממנו. הילדים גרים עם אמם מאז גירושי הוריהם בשנת 1971. הסכם קודם בין המערערת לאמם משנת 1975 קבע את סכום המזונות על 500 ל"י לחודש, כאשר 450 ל"י צמודים למדד. הילדים טענו כי הסכום המוסכם אינו עונה על צרכיהם המינימליים וכי חל שינוי נסיבות מאז ההסכם המקורי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הילדים והגדיל את סכום המזונות ל-4,500 ל"י לחודש. המערער ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, אך הערעור נדחה. פסק דינו של השופט שמגר קבע כי תביעת הילדים תקפה, שכן ההסכם המקורי בין המערערת לאמם לא חסם את זכותם של הילדים לתבוע מזונות. עם זאת, השופטת מתחה ביקורת על גישתו של בית המשפט המחוזי לחישוב דמי מזונות, ובפרט על ניתוקו ממדד יוקר המחיה. עוד ציינה השופטת שמגר כי טענות האם בשם הילדים סותרות את ההסכם הקודם שלה וכי הסכום שנתבע אינו שונה באופן משמעותי מסכום המזונות המקורי. בנוסף, ההצמדה החלקית של המזונות למדד הוטלה בספק, שכן היא עלולה לשנות באופן משמעותי את השווי לאורך זמן. השופט שמגר אישר את העיקרון של אי התערבות בסכומי מזונות אלא אם הם מופרזים או בלתי מספיקים באופן משמעותי והגיע למסקנה כי אין מקום לשנות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופטים בכור ובייסקי הסכימו עם ההחלטה. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בתשלום דמי המזונות המוגדלים.