המ"ש 1805-03-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות בקשה להארכת המועד למשפט משני טעמים מרכזיים. ראשית, בניגוד לטענת המבקש, הראיות לרבות צילומי מצלמות הגוף ותשלום הדו"ח, מצביעות על כך שהוא אכן קיבל את הדו"ח. שנית, לא סביר שייגרם למבקש עיוות דין אם הבקשה תידחה, והנטל לשכנע את בית המשפט אחרת מוטל על המבקש – דבר שלא צלח במקרה זה. המבקש טען כי לא ידע על הדו"ח שהוגש נגדו, אך הראיות מצביעות אחרת. הדו"ח, מיום 28.03.2022, נמסר למבקש באופן אישי, והמבקש שילם גם את אגרת הדו"ח, אשר על פי החוק הישראלי נחשבת להודאה באשמה. התשלום בוצע תשעה חודשים לאחר פרסום הדו"ח, ורק לעתים רחוקות תשלומים כאלה מצדיקים הארכת מועד המשפט. עוד ציין בית המשפט כי טענות המבקש נעדרות כל ראיה עובדתית, ואילו טענות המשיב, שנתמכו בסרטונים וברישומי תשלומים, הצביעו על כך שהמבקש אכן היה מודע לדו"ח ואף שילם בגינו. לפיכך, הבקשה להארכה נדחית, והמבקש נדרש לשלם אגרת בית משפט בסך 500 ₪ בתוך 30 יום, שכן הבקשה בזבזה זמן ומשאבים שיפוטיים.