ת"פ 22331-12-13

תקציר

הכרעת הדין דנה בקבילות אמירותיהם של עדים עוינים, קרי המתלונן והעד ר', ומסקנה כי יש לתת משקל רב יותר להודעותיהם הקודמות במשטרה מאשר עדותם בבית המשפט. זאת, בשל ניסיונם לכאורה של העדים להגן על הנאשם, שהוא ככל הנראה בן משפחתם, והעובדה שהודעותיהם הקודמות נאמרו בסמוך לאירועים המדוברים. גם בחירתו של הנאשם שלא להעיד נתפסת כגורם המחזק את ראיות התביעה. השופט מקבל את טענת התביעה כי הנאשם אשם בעבירות של איומים וסחיטה באיומים כהגדרתן בחוק העונשין. מחומר הראיות, לרבות מדברי המתלוננת, העד ר' והנאשם עצמו בחקירתו, עולה באופן עקבי כי הנאשם איים על המתלוננת ובני משפחתה כי יסחטו ממנה כספים. זאת ועוד, השופט משוכנע כי הנאשם איים על העד ר' במסור חשמלי, ועל כן מרשיע אותו גם באישום זה. באשר לאיום בסכין, אותו מכחיש הנאשם, השופט מוצא את עדויותיהם של המתלונן והעד ר' אמינים ומרשיע את הנאשם גם בעבירה זו. ככלל, השופט קובע כי התביעה הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות כמתואר בכתב האישום, ומרשיע אותו בכל סעיפי האישום. פסק דין זה ניתן בנוכחות בא כוח המאשימה, הנאשם ועורך דינו.