ב"ל 101-10-18

תקציר

התובע, שטען כי נפל במהלך עבודתו אצל הנתבעת, לא הצליח לשכנע את בית המשפט בתביעתו. עדותו של התובע לא הייתה אמינה, והיו סתירות מהותיות בגרסתו לאירועים שבלב המחלוקת. זאת ועוד, ניסיונו של התובע להעביר חבר כעד שנכח לכאורה באירוע עורר חשד. מאחר שנטל ההוכחה הוטל על התובע, חוסר אמינותו והניסיון הכושל להונות את בית המשפט היוו עילה מספקת לדחיית תביעתו. גם אם בית הדין היה מקבל את העובדה שהתובע עבד אצל הנתבעת, ספק אם התובע יכול להיחשב כעובד, בהתחשב באופי המזדמן והזמני של עבודתו. התובע השתייך לקבוצת עובדים שהתאספו בנקודת מפגש והמתינו להזדמנויות עבודה זמניות. עובדים אלה הועסקו פעמים רבות על ידי אנשים פרטיים לתקופות קצרות ולא שולבו במערכת הארגונית הרגילה של המעסיקים. במקרה דנן, התובע לא הוכיח כי השתלב במערכת הארגונית של הנתבעת, מה גם שלנתבעת לא היה "מפעל" או מפעל יצרני כלשהו. לסיכום, דחתה השופטת את התביעה, שכן התובע לא הוכיח כי הנפילה אירעה במהלך עבודתו אצל הנתבעת או כי הועסק כלל על ידי הנתבעת. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.