עת"מ 47513-02-16

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לבקשה לצו ביניים שהוגשה לעיריית ירושלים, המורה להם להימנע מיישום מדיניות אכיפה חדשה הממוקדת בסגירת עסקים בשבתות ובחגי ישראל בירושלים. המדיניות, שהתווה היועץ המשפטי לעירייה, נועדה להגביר את האכיפה באזורים מסוימים בעיר, לרבות באזור שבו נמצאים המרכולים של העותרים. העותרים טוענים כי ההחלטה פוגעת בחופש העיסוק שלהם ומהווה כפייה דתית, והייתה צריכה להתקבל על ידי מועצת העיר. עוד הם טוענים כי ההחלטה פגומה וכי היא תשנה את הסטטוס קוו הקיים מזה עשרות שנים. עם זאת, בית המשפט מחליט לדחות את הבקשה לצו ביניים. ההחלטה מבוססת על שני טעמים עיקריים: ראשית, שלא כמו במקרה דומה, הגישו העותרים את בקשתם כחודש לאחר קבלת ההחלטה, שיהוי שאינו בלתי מוצדק. שנית, החלטת העירייה על מדיניות האכיפה החדשה לא תביא לסגירה מיידית של עסקי העותרים. האכיפה מתוכננת להיות הדרגתית, החל מהודעות אזהרה, לאחר מכן קנסות מנהליים, ורק אז, פוטנציאלית, צווי סגירת עסקים. לפיכך, מאחר שלא נעשתה כל פעולה קונקרטית מצד העירייה, בית המשפט מחליט כי אין מקום להוציא צו ביניים. עוד מציין בית המשפט כי תלונת העותרים מופנית למדיניות האכיפה הכללית, ולא לפעולת אכיפה ספציפית כלשהי, ותוהה האם אין לדחות את העתירה מחמת חוסר בשלות, שכן היא אינה בשלה להכרעה. העותרים מונחים להשיב על אפשרות זו, בטיעוניהם, עד למועד שנקבע. פסק הדין מסתיים בהדגשה כי הבקשה לצו ביניים נדחית, ובית המשפט מצפה לתגובת העותרים בנוגע לדחייה אפשרית של העתירה.