ע"פ 129/87

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניינו של נאשם ברצח שנמצא כי אינו כשיר לעמוד לדין בשל מחלת נפש. בית המשפט המחוזי הורה על אשפוזו של הנאשם לפי חוק טיפול בחולי נפש, התשט"ו-1955, אך דחה את בקשת הסנגור לברר את אשמתו של הנאשם לפי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי. בערעור נטען כי פרשנותה של הערכאה הנמוכה יותר לסעיף 170 צרה מדי וכי יישום נכון של החוק עשוי להביא לזיכויו של הנאשם או לפחות להפסקת ההליכים. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי יש לפרש את סעיף 170 בכללותו, וכי מאחר שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, יש להפסיק את ההליכים ולא להביא לזיכוי. יתר על כן, בית המשפט קבע כי יש לפרש את הביטוי "ביצע את העבירה" בסעיף 170 באופן רחב כך שיכלול כל מעשה המיוחס לנאשם, ללא קשר לסיווגו המשפטי. משכך, מאחר שלא הייתה מחלוקת כי הנאשם גרם למותו של הקורבן, לא יכול היה בית המשפט לזכות אותו לפי סעיף זה. לפיכך נדחה הערעור, וצו האשפוז נותר בעינו. השופט ש' לוין והשופט ש' נתניהו הסכימו עם פסק הדין.