ת"א 38697-02-15

תקציר

הפסקה דנה בשתי השאלות העולות מטענות המדינה הטעונות הבהרה. השאלה הראשונה היא האם טענות התובעים מגלות עילת תביעה בגין כליאת שווא, בהינתן שהעובדות הנטענות אינן תומכות בעוולה כזו. הסעיף מדגיש כי מתקן חולות אינו מתקן סגור והגבלות התנועה אינן עולות כדי שלילה מוחלטת של החירות הנדרשת לכליאת שווא. גם אם התקיימו יסודות אלה, שלילת החירות לא הייתה בלתי חוקית משום שפקידי המדינה פעלו מכוח סמכותו של החוק באותה עת. בנוסף, החוק נתן הסמכה חוקית, ופקידי המדינה סברו באופן סביר וכנה שהם פועלים במסגרת החוק. ככזו, המדינה מוגנת מפני אחריות מכוח חוק אחריות המדינה. השאלה השנייה נוגעת לטענת הרשלנות בהליך החקיקה של תיקון מס' 4. הסעיף מציין את העיקרון הקבוע לפיו מעשי חקיקה אינם מרמזים על חובת זהירות כלפי הנפגעים מהם, ואזרחים אינם יכולים לתבוע את המדינה על נזקים הנובעים מחקיקה. בדיון יודגש כי התיקון עבר את הליכי החקיקה הנדרשים והתובעים לא ביססו את טענתם לרשלנות בהליך זה. לפיכך, אין בסיס לטענה זו. הסעיף מסתיים בסיכום הממצאים ובקביעה כי יש לדחות על הסף את טענות כל התובעים. כל צד יישא בהוצאותיו בשל אופי התביעות ונסיבותיהם הפרטניות של התובעים.