סע"ש 38121-02-18

תקציר

המקרה סובב סביב עובד, שפוטר לאחר שתפקידו בוטל על ידי החברה בה עבד עקב יתירות. העובד, בעל מוגבלות קשה, תבע את החברה בגין אפליה על בסיס חוק השוויון לאנשים עם מוגבלות. בית הדין האזורי פסק לטובת החברה, והוביל את העובד לערער לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי לעבודה קיבל חלקית את ערעורו של העובד, וקבע כי החברה לא בחנה די הצורך את האפשרות לשבץ אותו לתפקיד חלופי, והחזיר את התיק לבית הדין האזורי לקבלת פסק דין משלים. כמו כן חויבה החברה לפצות את העובד בגין נזק לא ממוני כפי שקבע בית הדין האזורי. בית הדין האזורי, בפסק דינו המשלים, הטיל על החברה את האחריות לכך שלא ביצעה בדיקה מעמיקה של האפשרות לשבץ את העובד לתפקיד חלופי בזמן אמת, אך מצא כי הבדיקה הרטרואקטיבית שערכה החברה, באמצעות יועץ ארגוני, עמדה בדרישות חוק השוויון. לפיכך החליט בית המשפט כי על החברה לשלם לעובד 30 אלף שקל כפיצוי לא ממוני, בניכוי מחצית מדמי התיווך שמשלמת החברה. בקשת ההשבה של העובד נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי החברה פעלה בהתאם לחוק ולא ניתן להורות לה להעסיקו מחדש. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.