ת"א 28881-04-16

תקציר

התובע, נהג משאית, תבע את מעסיקו (הנתבע מס' 1) ואת מבטחת המשאית (הנתבעת מס' 2) בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונה בה נפגע בעת שניסה לתקן כיסוי ברזנט תקוע בנגרר של משאיתו. הצדדים חלקו האם התאונה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אשר תטיל על הנתבעת מס' 2 אחריות. בית המשפט מצא כי התאונה אינה עונה על ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, שכן היא אינה כרוכה ב"שימוש" ברכב ל"צרכי תחבורה" ואף אינה נופלת בגדר החזקה החותכת בדבר ניצול כוחו המכני של הרכב. לטענת בית המשפט, פעולת הטיפוס של התובעת על הנגרר לצורך תיקון כיסוי הברזנט הייתה חלק מתהליך הפריקה ולכן לא ניתן היה לראות בה "שימוש" ברכב כהגדרתו בחוק הפיצויים. כמו כן, נפילתו של התובע מהנגרר לא הייתה פעולת כניסה או יציאה מהרכב, ואף לא ניתן היה לראות בה תיקון או טיפול בכביש, שכן היא התרחשה לאחר שהמשאית הגיעה לאתר הפריקה ונועדה להקל על תהליך הפריקה ולא על המשך הנסיעה. לבסוף, קבע בית המשפט כי נפילתו של התובע לא נגרמה כתוצאה מניצול הכוח המכני של הרכב, אלא כתוצאה מאובדן שיווי משקלו, ללא קשר לכוח המכני של המשאית. מאחר שהתאונה לא היוותה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, נדחתה התביעה נגד הנתבע מס' 2, וההליכים יימשכו אך ורק נגד הנתבע מס' 1. עוד קבע בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו, והורה לתובע להגיש חוות דעת רפואית מטעמו בתוך 30 יום.