ע"פ 515/75

תקציר

המערער, ששימש כמנהל מחלקת האוצר של עמידר, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בעבירות של גניבה וזיוף, עקב מניפולציות פיננסיות שביצע בשנים 1972-1974. המניפולציות כללו פתיחת חשבון מיוחד ללא אישור, עיכוב שיקים למוטבים והעברת סכומיהם מהחשבון הרגיל של החברה לחשבון המיוחד, מה שגרם לאחרון לצבור רווחי ריבית. רווחים אלה שימשו למתן הלוואות רכב לעובדי עמידר, וכן להלוואות צדקה ותרומות לעובדים ולאחרים. הערעור מתייחס להרשעה ולחומרת העונש. בית המשפט העליון קבע כי התביעה הוכיחה די הצורך כי המערער הוא "עובד ציבור", כנדרש בעבירת הזיוף, באמצעות הצגת תקנון עמידר. למרות שהמשטרה לא הודיעה לסנגור על כוונתה לגבות עדות נוספת מהמערער, ההודעה הייתה קבילה כראיה, שכן היא ניתנה מרצון. טענת התביעה כי המערער ביצע גניבה בכך שהעביר סכומים מהחשבון הרגיל לחשבון המיוחד נדחתה, שכן האחרון נפתח על ידי המערערת מטעם עמידר והוכר על ידי הבנק כחשבון החברה. לכן, ההעברות אינן יכולות להיחשב כמעשי גניבה. עם זאת, הרשעתו של המערער בגניבת כמיליון וחצי לירות, לרבות פרשת שני השיקים, הלוואות צדקה ותרומות, אושרה, שכן החברה לא ידעה על פעולות אלה ולמערער לא הייתה סמכות לבצען. גם ההרשעה בזיוף, שהתבססה על תיקוני השיקים ומסמכי החברה על ידי המערער, אושרה, שכן תיקונים אלה הטעו את הבנק ונעשו בכוונה להונות. ההרשעה בעבירה לפי סעיף 9א לחוק העונשין בוטלה מחוסר ראיות מספיקות. הערעור על חומרת העונש התקבל, ועונש המאסר הופחת לשלוש שנים וחצי, בניכוי תקופת המאסר, בשל נסיבות מקלות, לרבות היעדר רווח אישי של המערער, הודאתו המיידית ובריאותו הרופפת.