ע"א 1646/98

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס למחלוקת על החזר פיקדון והוצאות בין מערער למשיב. המערערת הגישה בעבר בקשה לפטור מהפקדת בטוחה, שניתן בשל זכות קיזוז לכאורה, אך החלטה זו לא היוותה הכרעה לגופה של טענת הקיזוז. בית המשפט הבהיר כי החלטות ביניים אינן מהוות הכרה בזכויות מהותיות. בנוסף, נדחתה תביעת המערערת להשבה על יסוד טענת הקיזוז, והעלאתה שוב במסווה של התנגדות לחילוט הפיקדון אינה תקפה. בהבחינו בין ההליכים הנוגעים לפסיקת הוצאות לבין עניינים אחרים, הדגיש בית המשפט כי החובה להבטחת הוצאות היא דרישה פרוצדורלית. תביעות קיזוז, במיוחד אלה השנויות במחלוקת, אינן יכולות להחליף את הפיקדון. מטרת הפיקדון היא להבטיח את יכולתו של המשיב לגבות הוצאות ללא התדיינות נוספת. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי חובת הצדדים לקיים את דרישת הפיקדון מוציאה אותם ממשטר הקיזוז, שכן היא מעניקה למשיב יתרון פרוצדורלי. שילוב של שתי אסטרטגיות פרוצדורליות סותרות אינו בר קיימא. לפיכך, זכאית המשיבה להשיב הוצאות מן נייר הערך המופקד, ללא קשר לטענות הקיזוז שיש למערערת. בית המשפט הדגיש כי פסק דינו חל באופן ספציפי על עובדות המקרה ולא קבע את תחולתם הכללית של ממצאיו.