ב"ש 91260/08

תקציר

פסק הדין המדובר מבוסס על מקרה של חשד לנהיגה בשכרות. רישיונו של המערער נשלל עד תום ההליך הפלילי הנלווה אליו, מה שהוביל במקביל לערעור. טענות הערעור התמקדו בשני היבטים עיקריים: חוקיות הראיות נגד המערער, ובפרט תוצאות בדיקת נשיפה, והסכנה הנשקפת מהמשך נהיגתו של המערער. בא כוח המערער טען כי בדיקת הנשיפה, הידועה בכינויה "בדיקת הינשוף", אינה חוקית משום שלא אומתה או אושרה כראוי. הם גם הטילו ספק במהימנות ממצאיו וביקשו לערער על קבילותו כראיה. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, והדגיש כי חוקיות המכשיר לא אותגרה בפסיקה מחייבת וכי יש לראות במדידותיו אמינות מספיק לשלב הנוכחי של ההליך. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי שכרות, אשר ניכרה בעניינו של המערער על סמך תוצאות הבדיקה וראיות נוספות, היוותה עילה עצמאית לשלילת רישיונו. השופט הכיר בזכותו של המערער לנוע בחופשיות, אך קבע כי השלילה גורמת לאי נוחות מידתית, במיוחד בהתחשב בשלום הציבור ובסיכון לנהיגתו של המערער. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והחלטת בית משפט קמא לשלול את רישיונו של המערער עד תום ההליך הפלילי התקבלה.