רע"א 5391/19

תקציר

התיק נסוב סביב בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שאפשרה למשיבה לתקן כתב תביעה בתובענה שעניינה הסכם מכר דירה שנטען כי היה בו תרמית ומרמה. בתחילה הגישה אסתר אליס ז"ל את התביעה, אך לאחר שנודע דבר מותה עוכבו ההליכים עד לצו קיום צוואה שהכניס את בנה, אורן גלעד, כיורש. לאחר מכן הוא תיקן את ההצהרה כך שתשקף זאת, ולאחר מכן ביקש לתקן אותה שוב, והגדיל את הפיצוי המבוקש מ-200,000 ₪ ל-1,000,000 ₪. בית משפט קמא התיר תיקונים אלה, תוך שהוא מציין את מורכבותן של תביעות ירושה ואת השלב המוקדם של ההליכים, שטרם היה כרוך בהגנה מפני המבקש. המבקש, עו"ד ברק בן שלמה, ערער על כך בנימוק של היעדר סמכות עניינית, סתירות בתביעה ואי סדרים פרוצדורליים. בסופו של דבר, דחתה ערכאת הערעור את הערעור, תוך שהיא מדגישה את שיקול הדעת הרחב שיש לבתי המשפט בתיקונים פרוצדורליים ואת הגישה הליברלית הננקטת בדרך כלל במצבים כאלה, במיוחד בשלב מוקדם של הליכים. ההחלטה הדגישה כי התיקונים אינם מהווים את הנסיבות החריגות המצדיקות הפעלת שיקול דעת גובר של בית משפט קמא. יתר על כן, הערעור בדבר פגמים פרוצדורליים וסמכות שיפוט היה חסר שחר, מה שמחזק את הטענה כי תיקונים פרוצדורליים שגרתיים צריכים להתקדם ללא התערבות ערעורית מיותרת. משכך, הבקשה נדחתה, והמבקש חויב לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 7,000 ₪ בשל היעדר הצדקה לערעור.