עת"מ 9239-08-11

תקציר

עניינה של העתירה בבקשה לחידוש החברות בלשכת עורכי הדין בעקבות הרחקה לצמיתות בשל הרשעה פלילית. העותר טען כי החלטת לשכת עורכי הדין שלא לחדש את חברותו נפלה בשלילה, שכן היא לקחה בחשבון הרשעה שהתיישנה. בית המשפט הסכים עם העותר, תוך שהוא מצטט דינים רלוונטיים ופסקי דין קודמים המגבילים את שיקול דעתה של לשכת עורכי הדין בעניין זה. באופן ספציפי, המצב המשפטי הנוכחי אינו מאפשר להתאחדות לשקול מידע על הרשעה שהתיישנה או על הפרטים הסובבים אותה. בית המשפט מצא כי החלטת לשכת עורכי הדין אכן התייחסה למידע זה, והעניקה לו משקל מרכזי, המנוגד לתכליתו של חוק המרשם. יתר על כן, לא נקבע כי העותר מסר "ביודעין" מידע על הרשעתו המיושנת, שכן מונח זה פורש בקפדנות בפסקי דין קודמים. כתוצאה מכך, קיבל בית המשפט את העתירה וביטל את החלטת לשכת עורכי הדין, וחייב אותה לקבל החלטה חדשה התואמת את החוק הקיים. הפעם, ההחלטה צריכה להתבסס על הוראות החקיקה שהותוו בפסק הדין, האוסרות לשקול הרשעות מיושנות או פרטיהן. פסק הדין מכיר גם במורכבותה של החקיקה הנוכחית, היוצרת דילמה בפני לשכת עורכי הדין בשמירה על הסטנדרטים של מקצוע עריכת הדין. עם זאת, עד לתיקון החוק, על בית המשפט לדבוק בהוראות הקיימות. לפיכך, העתירה מתקבלת, והעניין מועבר ללשכת עורכי הדין להחלטה חדשה.