ה"פ 4740-10-10

תקציר

המבקשים, הגולי סמירה וציון, יחד עם יחזקאל הגולי, היו בעלי נכס בראשון לציון שהעירייה רצתה לפתח. העירייה פתחה במשא ומתן לרכישת הנכס מרצונה החופשי וכן החלה בהליך תכנוני לשינוי ייעוד הקרקע להפקעה. למרות שהצדדים הסכימו עקרונית על מחיר של 2 מיליון דולר, המכירה לא יצאה לפועל בשל חתימות חסרות ותנאי לאישור מועצת העיר. לאחר מכן הפקיעה העירייה את הקרקע פעמיים, פעם אחת בשנת 2003 ופעם אחת בשנת 2005, והבעלים הגישו תביעה לאכיפת הסכם הרכישה הנטען ולחילופין להשבת הנכס ולפיצויים. בית המשפט המחוזי פסק נגד הבעלים ולא מצא הסכם רכישה מחייב וכי הקרקע הופקעה כדין. הבעלים ערערו, ובית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בינתיים הגיעה העירייה להסדר עם יחזקאל גדולי, לפיו תשלם לו פיצוי על ירידת ערך הקרקע ועל ההפקעה. התביעה הנוכחית, שהוגשה על ידי סמירה וציון הגולי, מבקשת פיצוי בגין הפקעת הקרקע, בטענה לפגיעה בזכויות קניין, הפרת חובה חקוקה והתעשרות שלא כדין. לטענת המבקשים, על העירייה לשלם להם את הסכום שהוצע להם במו"מ הקודם, כ-13 מיליון שקל. לטענת העירייה, המבקשים זכאים לפיצויי הפקעה רק בהתאם לייעוד הקרקע בעת ההפקעה, שהוא נמוך משמעותית. בית המשפט קבע כי המבקשים זכאים רק לפיצויי הפקעה ולא לתשלומים נוספים בגין הפרת חוזה או עשיית עושר שלא כדין. תיאוריית הפיצוי הדו-שלבי, כפי שהותוותה בפסיקה הקודמת, קובעת כי המבקשים יתבעו תחילה פיצוי בגין ירידת ערך הקרקע עקב שינוי הייעוד ולאחר מכן יתבעו פיצויי הפקעה. מאחר שהמבקשים לא הגישו תביעה עבור הראשונה, הם אינם יכולים לקבל אותה כעת. זאת ועוד, הצעת הפשרה שהוגשה בתביעה הקודמת אינה מחייבת, ולא ניתן להשוות את מצבם של המבקשים לזה של יחזקאל הגולי משום שטענותיהם שונות. בית המשפט דחה גם את הטענה כי ההפקעה הראשונה הייתה בלתי חוקית, ואישר כי היא בוטלה בהסכמת שני הצדדים. לפיכך, המועד הקובע להערכת פיצויי הפקעה הוא שישים יום לאחר הודעת ההפקעה השנייה. בית המשפט קיבל את שמאות העירייה, שהעריכה את הקרקע לפי ייעודה בעת ההפקעה, וקבע כי המבקשים זכאים לפיצוי על פי שמאות זו, בתוספת הצמדה וריבית כקבוע בחוק. מאחר שהמבקשים כבר קיבלו תשלום קרוב לסכום זה, הם אינם זכאים לכל פיצוי נוסף, וכל יתרה תוחזר להם. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.