דב"ע נב/100 - 0

תקציר

פסק הדין דן בערעור על מעמד התושבות של תובע לפי חוק הביטוח הלאומי 742, המשפיע על הזכאות לקצבאות מסוימות. הסוגיה העיקרית נוגעת לקביעה האם התובע, שהוכר בעבר כתושב ישראל, חדל להיות כזה. על פי הערר, נשללה מהמשיבה קצבאות ילדים ונכים על ידי המוסד לביטוח לאומי בהנחה שאינה מתגוררת עוד בישראל. בית המשפט המחוזי מצא תחילה כי ראיות המשיבה אינן מספיקות, תוך שהוא נשען על עדויות ומסמכים, כגון תעודות זהות בהן נרשמה כתובתה בירושלים. למרות סתירות בעדויות על מקום מגוריה, בית המשפט חייב את המוסד להוכיח כי איבדה את מעמד התושבות שלה ולא להטיל את נטל ההוכחה כולו על המשיב. בית המשפט הדגיש את הצורך לבחון את כל הראיות בסבירות ולאזן בין שיקולי צדק ואי צדק. בסופו של דבר החליט בית המשפט כי אם הראיות משני הצדדים נותרות מאוזנות, ההחלטה צריכה להיטיב עם המבוטח. פסק הדין נחתם בהחזרת התיק לבית המשפט המחוזי לבחינה מחודשת על בסיס הנחיות אלה, תוך מתן אפשרות לצדדים להשלים את טיעוניהם בטרם תתקבל החלטה חדשה.