ת"א 55289-01-22

תקציר

הנתבעת פרסמה מספר פרסומים ברשת אודות התובעת, הממונה על שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, בדבר הימנעותה לכאורה מחיסון ילדיה, לרבות בנה הקטין ג', וניגודי עניינים הקשורים לתפקידה. התובעת טענה כי פרסומים אלה מהווים לשון הרע ותבעה פיצויים וסעדים נוספים. בית המשפט בחן את הפרסומים ומצא כי כולם מלבד אחד מהווים לשון הרע. הם חולקו לשתי קטגוריות: הראשונה כללה פרסומים הקובעים קביעות עובדתיות לגבי סטטוס החיסון של בנה של התובעת או ילדיה, ואילו השנייה כללה כינויי גנאי כלפי התובעת ומשפחתה. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא הוכיחה את אמיתות הפרסומים ודחה את הגנת האמת שלה. עוד נמצא כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב ודחתה את הגנת תום הלב שלה. בית המשפט שקל את נסיבות המקרה ופסק לתובע פיצוי סטטוטורי ברף המקסימלי, שהוכפל בשל כוונת הנתבע לפגוע, ובסך הכל 143,566 ₪. בנוסף, בית המשפט נעתר לבקשת התובעת למתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעת לפרסם מידע כוזב אודות סטטוס החיסון של ג' והורה על הסרת הפרסומים המכפישים מחשבונות הנתבעת ברשתות החברתיות ומכל מדיה או ספק שירות אחר. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 16,500 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 6.7.2023, ולנתבע זכות ערעור.