תע"א 4102/07

תקציר

הערעור מערער על החלטת מנכ"ל משרד התמ"ת, המסרבת להתיר פיטורי עובדת בהריון. חוק עבודת נשים אוסר על פיטורי עובדת בהריון לפני יציאתה לחופשת לידה, אלא באישור שר העבודה. המנכ"ל סירב לתת אישור בנימוק שאין צורך בפיטורים, שכן המעסיק לא מיצה את האפשרות להמשיך ולהעסיק את העובדת במהלך הריונה. המעסיקה לא הוכיחה כי התנהלותה של העובדת במהלך הריונה הצדיקה את פיטוריה, והמנכ"ל לא שוכנע כי ניתנה לעובדת הזדמנות נאותה להוכיח את עצמה. כמו כן, המנכ"ל מצא כי לא הוכחו הסיבות לפיטורים שהעלה המעסיק - אי שביעות רצון מתפקוד העובד, היעדרויות מרובות מהעבודה ואי מילוי הוראות הממונים. באשר לטענה להיעדרויות מרובות, נקבע בהחלטה כי הדיווח על שעות העבודה במשרד המעסיק היה חריג, ולכן היעדרויות העובד לא היו חריגות. עוד טען המעסיק כי העובד שיקר בכך שלא ניתן לו כרטיס נוכחות מגנטי, אך טענה זו לא הוכחה. המעסיק טען כי יש לבטל את ההחלטה משום שהיא פגומה, בלתי סבירה והתקבלה ללא התחשבות ראויה בעובדות. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת המנכ"ל ניתנה במסגרת סמכותה, על בסיס שיקולים ראויים, ותוך יישום נכון של החוק והפסיקה הרלוונטית. טענות המעסיק בדבר טעויות בהחלטה נדחו, שכן בית הדין לא מצא פגמים בתהליך קבלת ההחלטות. בנוסף, בית הדין קבע כי הטיפול של המנכ"ל בבקשה לא התעכב באופן בלתי סביר, ולא נגרם למעסיק נזק כתוצאה מכל שיהוי נטען. לבסוף, בית הדין לא מצא כל הצדקה לטענת המעביד בדבר הפרת חובת שימוע משני, שכן העובד, ולא המעביד, היה זכאי לזכות זו במקרה זה. משכך, הערעור נדחה, והמעסיק חויב לשלם את הוצאות העובד והוצאות המדינה.