בע"מ 3451/23

תקציר

השופט, השופט י' וילנר, החליט לדון בבקשת רשות ערעור כאילו כבר ניתנה, ובכך למעשה העלה את המבקש למעמד של מערער. הדבר מוצדק בשל אופי הסוגיות שהועלו בבקשה. המערערת חלקה על טענת המשיבים, שבמרכזה פרשנות הסכם ממון ומעמדו של המערער כיורש לעיזבון המנוח. המשיבים טענו כי הסכם הממון מנע מהמערערת לרשת את העיזבון, אך על כך ערערה המערערת. השופט וילנר הגיע למסקנה כי טענת המשיבים עולה כדי עקיפה של פסק דין חלוט קודם שהכיר במערער כיורש חוקי. עוד הדגישה השופטת כי החוק אינו תומך ביצירת עיזבונות נפרדים לאותו נפטר, כפי שנטען על ידי המשיבים. בנוסף, לגופו של עניין, ציין השופט וילנר כי טענות המשיבים אינן עולות בקנה אחד עם הדין הקיים, השולל הסכמים בדבר ירושה שנעשו במהלך חייו של אדם. תחת זאת, השופט צידד בפסקי דין קודמים שהכירו בזכותו של בן זוג לרשת את עיזבון בן זוגו שנפטר, לרבות נכסים המפורטים בהסכם ממון. השופט וילנר הציע אפוא לעמיתיו לקבל את הערעור, לדחות את תביעת המשיבים ולהורות להם לכסות את הוצאות המערער. השופטים י' עמית וג' כנפי-שטייניץ הסכימו עם ההחלטה, והביאו לקבלת הערעור ולדחיית טענת המשיבים.