בש"א 1273/05

תקציר

המבקשת, דידן, הגישה תביעה נגד שני נתבעים, חברה ישראלית וחברה זרה שבסיסה בגרמניה, בגין רכישת רכבי מידיבוס פגומים. דידן ביקש מבית המשפט לקבוע כי כתב התביעה הוגש כדין לחברה הזרה (הנתבעת מס' 2) על ידי מסירתה לחברה הישראלית (הנתבעת מס' 1), בהתאם לתקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לחילופין, ביקש דידן רשות להגיש את התביעה בבית הנתבע במינכן, גרמניה, לפי תקנה 500. בית המשפט דחה את שתי הטענות. בית המשפט קבע, כי בעוד שניתן לראות בנאשם מס' 1 כשלוחו של הנתבע מס' 2, דרישת השיפוט המקומי לא התקיימה. באשר לתקנה 500, מצא בית המשפט כי הקשר החוזי היה אך ורק בין דידן לבין הנתבעת מס' 1, והסעדים המבוקשים אינם רלוונטיים לנתבעת מס' 2. זאת ועוד, ייצור כלי הרכב נעשה מחוץ לישראל, והמחדלים המיוחסים לנאשם מס' 2 התרחשו בתחומי המדינה. בית המשפט הדגיש כי יש להכריע בספקות בדבר מתן אפשרות לנתבעים זרים להתדיין בישראל לטובת התושב הזר. בנוסף, התצהיר שהגישה דידן לא עמד בדרישות תקנה 501(א) שכן היא הסתפקה בחזרה על הטענות בבקשה מבלי לספק הצדקה נוספת להתרת האמצאה מחוץ לארץ. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה והורה למבקש לשאת בהוצאותיו של המשיב מס' 2.