רע"פ 5697/21

תקציר

במקרה משפטי זה, אדם הגיש בקשה לחופשה כדי לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שביטלה עונש קל יותר שניתן על ידי בית משפט השלום לתעבורה בעכו. המבקש הורשע בנהיגה ללא רישיון ובפסילה, עבירות שביצע שוב ושוב, וזו הייתה הערכאה השמינית שלו. בתחילה, בית משפט השלום הכיר בחומרת מעשיו אך שקל גורמים אישיים, וגזר עליו תשעה חודשי עבודות שירות עם מאסר על תנאי נוסף, במטרה לתת הזדמנות להרהר ולהרתיע. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא כי הדבר אינו מספק, בהתחשב ברקורד העשיר שלו של 11 הרשעות תעבורה חמורות קודמות, שעונשים קודמים, לרבות מאסר, לא הרתיעו. בית המשפט המחוזי הטיל עונש מחמיר יותר של 13 חודשי מאסר בפועל ו-10 שנות פסילת נהיגה, תוך הדגשה כי אמצעי ענישה צריכים לשקף את חומרת העבירות ואת הצורך להעביר מסר הרתעתי חזק לעבריינים מן המניין. המבקש טען כי הליקויים הקוגניטיביים והרקע הפסיכיאטרי שלו לא נלקחו בחשבון במידה מספקת, דבר המצביע על חוסר חריצות ראויה במציאת מסגרת שיקומית הולמת עבורו. בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן בית המשפט העליון הסכים עם הערכתו של בית המשפט המחוזי כי התעלמותו החוזרת ונשנית של המבקש מהחוק מצדיקה עונש חמור יותר. ערעורים העוסקים בחומרת הענישה נענים רק לעתים רחוקות, ונשמרים רק לחריגות משמעותיות מתקדים, שמקרה זה לא עמד בהן. בית המשפט הכיר בהתחשבות בנסיבותיו האישיות, אך קבע כי יש צורך במאסר בשל זלזולו בשלום הציבור ובהוראות החוק. לפיכך, הבקשה נדחתה, והיחיד הונחה לרצות את עונש המאסר כפי שיחליט בית המשפט המחוזי.