ת"א 38227-02-10

תקציר

השופט דחה את התביעה האזרחית מחמת התיישנות. התובעים תבעו את הבנק על כך שהעמיד להם אשראי יקר. השופט קבע כי התביעה, שהוגשה 11 וחצי שנים לאחר שקמה עילת התביעה, התיישנה. השופטת דחתה גם את בקשת התובעים לסעד הצהרתי בדבר זכות הקיזוז שלהם כנגד הבנק. התובעים לא הוכיחו אינטרס לגיטימי בפסק הדין ההצהרתי, כנדרש בחוק. מלבד זאת, הסכום הנתבע על ידי התובעים עלה על החוב המגיע לבנק, ולכן בקשת הקיזוז אינה תקפה. השופט הדגיש כי אין להשתמש בתביעה לסעד הצהרתי כדי לעקוף את תקופת ההתיישנות של תביעות כספיות. עוד קבעה השופטת כי טענת התובעים נעדרה תום לב, שכן היא נועדה בראש ובראשונה לעקוף את תקופת ההתיישנות. בנוסף, ציינה השופטת כי פירעון ההלוואה לאחרונה על ידי התובעים הפך את התביעה לסעד הצהרתי תיאורטית ומיותרת. לבסוף, הורה השופט למחוק את טענתם האחרונה של התובעים בדבר שכר טרחה בלתי חוקי, שכן היא לא הוגדרה או כומתה דיה, והתרתה תהיה מאוחרת מדי ומיותרת. ההחלטה חייבה את התובעים לשאת בהוצאות המשפט של הבנק.