ב"ל 67899-11-20

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב השאלה האם התובעת, שאיבדה את בן זוגה, נשללה ממנה בצדק קצבת שאירים על ידי הנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, בטענה שהיא וחברו של בן זוגה המנוח, אולג, היו ידועים בציבור. תפקידו של בית המשפט היה לקבוע האם החלטת הנאשם מעוגנת בדין. חוק הביטוח הלאומי נועד להעניק לאלמנות קצבת שאירים כדי לשמור על רמת החיים שלהן לאחר פטירת בן זוגן. על פי חוק זה, אלמנה שנישאה בשנית מאבדת את זכותה לקצבת שאירים. החוק חל גם על ידועים בציבור, כפי שנקבע במספר פסקי דין. החלטות אלה קובעות מבחנים לקביעה האם בני זוג הם אכן ידועים בציבור, תוך התמקדות בכוונת הצדדים, בעובדות המקרה ובתכלית החוק. נלקחים בחשבון גורמים כגון מגורים משותפים, ניהול משק בית משותף ותפיסת הקשר בעיני הציבור. במקרה הנוכחי, בית המשפט מצא כי החלטת הנאשם לא התבססה על ראיות מספיקות. חקירה אחת של התובעת, שנערכה חמישה חודשים לאחר לידת בנה עם אולג, לא היוותה מדגם מייצג של טיב הקשר ביניהם. יתר על כן, הנתבעת לא ערכה ביקורי בית כלשהם כדי לאמת את הסדרי המגורים של התובעת, ובחרה במקום זאת להסתמך על חקירה זו ועל טופס תביעה לניידות. הראיות שהוצגו לא הוכיחו כי התובע ואולג התכוונו למערכת יחסים קבועה או כי הם יצרו תא משפחתי. חפציו של אולג לא היו בדירת התובע, והיה לו הסכם שכירות משלו. לא היה ביניהם חשבון בנק משותף או שיתוף פעולה כלכלי משמעותי, דבר המעיד על הפרדה כלכלית ברורה. עזרתו של אולג בטיפול בילדם ועזרה מזדמנת במטלות הבית לא היוו הוכחה לידועים בציבור. הנסיבות הספציפיות של המקרה, לרבות מעמד ההגירה של התובעת, התאלמנותה ונכויותיה של בתה, הפכו כל עזרה מאולג לבעלת ערך, אך לא הצביעו על רצון לקשור את גורלם. בסיכומו של דבר, החלטת הנתבעת לא הייתה מוצדקת, ובית המשפט פסק לטובת התובעת, פסק לה את קצבת השאירים והורה לנתבעת לכסות את הוצאות התובעת, שנקבעה על סך של 6,500 ₪. לצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.