ת"א 12223-09-22

תקציר

המבקשים ביקשו עיכוב יציאה נגד המשיב, בטענה כי בכוונתו לעזוב את הארץ לצמיתות על סמך מידע ממקור חסוי. הם גם ביקשו הצהרות בטלות לגבי הסכמים מסוימים והערת אזהרה הנוגעת לחלקת אדמה, בטענה לזיוף. המשיב הכחיש את הטענות וטען לקשריו לישראל. בית המשפט מצא כי ראיות המבקשים אינן מספיקות, שכן הן התבססו על עדות שמיעה בלתי מבוססת. בית המשפט קבע, כי לא התקיימו התנאים למתן עיכוב יציאה, שכן המבקשים לא הוכיחו את כוונת המשיב לעזוב לצמיתות או לתקופה ממושכת. בנוסף, הם לא הוכיחו כיצד היעדרותו תפגע באופן משמעותי בביצוע פסק הדין. השופט הדגיש את אופיים הקיצוני של עיכובי היציאה, הפוגעים בזכויות חוקתיות, וקבע כי על המבקשים להוכיח במדויק את כל התנאים הרגולטוריים. משלא עשו כן, נדחתה הבקשה לעיכוב יציאה מהארץ, והצו הארעי בוטל. השופטת גם בחרה שלא להורות על הוצאות, נוכח הודאתו החלקית של המשיב בכספים שהתקבלו.